הסיפור של כוסמת
כוסמת היא לא דגן. זה זרע של צמח ממשפחת הארכוביים, קרוב רחוק של חומעה ורבס, שתורבת לראשונה במזרח אסיה ונדד משם לאורך אסיה אל רוסיה ומזרח אירופה. היא גדלה באדמות דלות ובאקלים קר שבו חיטה מתקשה, ולכן נעשתה אוכל בסיסי בכפרים של רוסיה, אוקראינה ופולין: גרצ'קה ברוסית, קשה גריצ'נה בפולנית, ובפי היהודים פשוט קשה.
יהודי אשכנז לקחו את הקשה לכל מקום שאליו הגיעו. בצפון אמריקה נעשתה קשה ורנישקס, כוסמת עם פסטה בצורת פרפרים ובצל מטוגן, למנה מזוהה של המטבח היהודי, של שבת ושל חג. בישראל העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר החזירה את הכוסמת למרכז: היום היא נמכרת בכל סופרמרקט, קלויה או ירוקה, ונכנסת לסלטים, לקציצות ולתוספות של ימי חול.
מה מייחד את כוסמת
מה שעושה כוסמת טובה הם שני דברים: הקלייה והמנוחה. כוסמת קלויה, החומה שמוכרת ברוב החנויות, כבר עברה קלייה ויש לה טעם עמוק של אגוזים וקלייה; כוסמת ירוקה לא קלויה עדינה יותר ונוטה להידבק. בשתיהן מבשלים בכמות מים מדודה, על אש נמוכה ובלי לערבב, ואז נותנים לה לנוח מכוסה עשר דקות כדי שהאדים יסיימו את העבודה. כך כל גרגר נשאר שלם ונפרד, ולא נוצרת דייסה.




