הסיפור של עג׳ה
המילה הערבית עג׳ה מציינת בכל המזרח התיכון מנה של ביצים עם ירק, אבל כל ארץ ממלאת אותה בתוכן אחר. בבתים של יהודי בגדד העג׳ה היא בעיקר ירוקה: צרור שלם של פטרוזיליה, בצל, כורכום, ולפעמים תפוח אדמה מבושל, מטוגנים בשמן לקציצות קטנות. היא ארוחה של ״אין זמן״: ביצים יש תמיד, פטרוזיליה גם, ותוך עשרים דקות יש צלחת מלאה.
יהודי סוריה, ובעיקר יוצאי חלב, מכינים עג׳ה דומה עם פטרוזיליה, נענע ובצל ירוק, ובגרסה החגיגית גם עם בשר טחון, ובקהילות שלהם מגישים אותה גם בחנוכה, כי היא מטוגנת בשמן. בישראל העג׳ה העיראקית הגיעה עם העולים לרמת גן, לאור יהודה ולשכונות של ירושלים, ובפיתה עם עמבה היא הפכה לקרובת משפחה של הסביח, שנולד מאותו מטבח.
מה מייחד את עג׳ה
העג׳ה היא ההפך מחביתה רגילה: בחביתה הביצה היא העיקר והירק הוא תוספת, ובעג׳ה הירק הוא העיקר והביצה רק מחזיקה אותו. לכן התערובת נראית ירוקה יותר מצהובה, ולכן היא מטוגנת בשמן עמוק יחסית ולא במחבת עם כפית שמן: הקציצות תופחות, מקבלות שוליים פריכים ונשארות רכות בפנים. תפוח האדמה המגורר הוא הסוד הביתי. הוא קושר את המים שיוצאים מהעשבים, ולכן אין צורך בקמח, והעג׳ה יוצאת בלי גלוטן.




