הסיפור של סביח
בבגדד, בבוקר של שבת, אחרי התפילה, משפחות יהודיות אכלו ארוחה שהוכנה מראש: חצילים שטוגנו ביום שישי, ביצים חומות שהתבשלו כל הלילה בסיר התביט, תפוחי אדמה מבושלים, סלט ירקות ועמבה, חמוצי מנגו עם חילבה וכורכום שסוחרים יהודים מבגדד הכירו בהודו והביאו הביתה. כל רכיב הוגש בצלחת משלו, ואכלו עם לחם.
ב-1961 פתחו סביח צבי חלבי, יליד בגדד, ואשתו רינה קיוסק קטן ברחוב עוזיאל ברמת גן. נהגי קו 63, שהתחנה האחרונה שלהם הייתה ליד הקיוסק, ביקשו משהו משביע, וחלבי הכניס את ארוחת השבת העיראקית לתוך פיתה אחת. הלקוחות ביקשו ממנו מנה של סביח, והשם של המוכר נהיה שם המנה. יש מי שמסבירים את השם במילה סבאח, בוקר בערבית, או בראשי תיבות של סלט, ביצה, יותר חציל, אבל אלה הסברים מאוחרים. ב-1982 עבר הדוכן אל פינת הרחובות הרואה ונגבה, ומשם הסביח התפשט לכל הארץ.
מה מייחד את סביח
בסביח כל רכיב עושה עבודה אחרת. החציל נותן שומן ורכות, הביצה גוף, תפוח האדמה מתיקות עדינה, הסלט רעננות והטחינה מחברת. העמבה, חמוצה, מרירה וריחנית, היא מה שהופך את המנה לסביח ולא לסתם פיתה עם ירקות. חוץ מהחציל שום דבר לא מטוגן, וההרכבה נעשית בשכבות: טחינה בתחתית, חציל, ביצה ותפוח אדמה פרוסים, סלט, ועוד טחינה ועמבה מעל, כך שכל ביס מקבל הכל.






