הסיפור של שקשוקה
המילה שקשוקה באה מהערבית של צפון אפריקה, ופירושה בערך תערובת, משהו שמערבבים ומקפיצים יחד. גם הצליל שלה מזכיר רוטב שמבעבע במחבת. תבשילים של פלפלים ועגבניות עם ביצים מוכרים בכל המגרב, מתוניסיה ולוב ועד אלג׳יריה ומרוקו. העגבנייה הגיעה לצפון אפריקה רק אחרי שהובאה מאמריקה לאירופה, ולכן השקשוקה שאנחנו מכירים היא מנה צעירה יחסית. מי המציא אותה? הוויכוח נמשך עד היום, ותוניסיה ולוב הן המועמדות המובילות.
לישראל היא הגיעה בשנות החמישים, עם העלייה הגדולה מצפון אפריקה, והייתה מנה של בית: זולה, משביעה ומוכנה ברבע שעה ממה שיש במקרר. עם השנים היא יצאה מהמטבחים הביתיים אל בתי הקפה ומסעדות הבוקר, ומשם אל העולם. היום, מחוץ לישראל, היא נחשבת לאחת המנות המזוהות ביותר עם המטבח הישראלי.
מה מייחד את שקשוקה
שקשוקה טובה היא בעצם שתי מנות שנפגשות ברגע אחד: רוטב שמתבשל לאט עד שהוא מתוק, סמיך ועמוק, וביצים שצריכות רק כמה דקות. כל הסוד הוא בתזמון. את הרוטב מצמצמים עד שהכף משאירה בו שביל, ורק אז יוצרים גומות ושוברים לתוכן את הביצים. מכבים כשהחלבון לבן לגמרי והחלמון עדיין רועד. בשקשוקה הישראלית הקלאסית הפלפלים נשארים רכים אבל לא נמסים, והשום והפפריקה מטוגנים בשמן לפני שהעגבניות נכנסות.






