הסיפור של מלאווח
מלאווח הגיע לישראל עם יהודי תימן, שהכינו אותו בבית כלחם שכבות מטוגן לבוקר של יום חול, הקרוב היומיומי של הג'חנון שנאפה לשבת. הבצק כמעט זהה: קמח, מים, מעט סוכר ומלח והרבה שומן, סמנה בתימן ומרגרינה בישראל. ההבדל הוא בזמן ובכלי: ג'חנון מחכה לילה שלם בסיר סגור, ומלאווח מוכן במחבת בתוך חמש דקות.
בשנות השמונים מלאווח יצא מהבית. עיגולים קפואים בין ניירות אפייה הגיעו למקפיאים של הסופרמרקטים, ודוכנים ומסעדות תימניות הגישו אותו חם עם ביצה, עגבנייה וסחוג. משם קצרה הדרך למלאווח כמנת רחוב, לגרסת הפיצה, ולמלאווח מגולגל עם גבינות שנולד בישראל ונקרא זיוה. היום הוא ארוחת בוקר של כל העדות, ומי שגדל בישראל מזהה ממרחק את הריח של מלאווח במחבת.
מה מייחד את מלאווח
מלאווח הוא מאפה שכבות בלי שמרים ובלי תנור: כל הנפח בא מאדים שנלכדים בין עשרות שכבות דקות של בצק ושומן. הסוד הוא הקור: עיגול קפוא נוגע במחבת חמה, החוץ מתקשה מהר, והשכבות בפנים נפתחות זו מזו. התוצאה זהובה ופריכה מבחוץ, רכה ולעיסה בפנים, ומתקלפת כמו דפים של ספר.




