הסיפור של סבטוחה
הסביח נולד מארוחת הבוקר של שבת בבתים של יהודי עיראק: חציל שטוגן ביום שישי, ביצה שהתבשלה כל הלילה בסיר החמין, ותפוח אדמה מבושל. בישראל, בדוכנים של רמת גן בשנות החמישים והשישים, הכל נכנס אל תוך פיתה עם טחינה, סלט ועמבה, והסביח הפך למזון רחוב לאומי. הסיפור הנפוץ קושר את השם למוכר בשם סביח, אחד הראשונים שמכרו את המנה, וסיפור אחר קושר אותו למילה הערבית צבאח, בוקר.
השקשוקה הגיעה מצפון אפריקה, מתוניסיה, מלוב וממרוקו, עם העולים, והפכה לאחת מארוחות הבוקר הישראליות המוכרות בעולם. הסבטוחה לוקחת משתיהן את מה שהכי טוב: את המבנה של הסביח ואת הביצה של השקשוקה. החלמון הרך נשבר בתוך הפיתה והופך לרוטב שעוטף את החציל, ורוטב העגבניות מוסיף חמיצות ומתיקות שבסביח הרגיל מגיעות רק מהעמבה.
מה מייחד את סבטוחה
בסביח הרגיל הביצה היא חלק יבש ומוצק, ובסבטוחה היא חלק נוזלי וחם. זה משנה את כל האיזון: החלמון הרך מחליף חלק מהטחינה, ורוטב העגבניות מחליף חלק מהעמבה. האתגר הוא הפיתה. ביצה רכה ורוטב רטוב יכולים להפוך אותה לספוג, ולכן הרוטב מצטמצם עד שהוא סמיך כמו ממרח, החציל נכנס ראשון כמו שכבת הגנה, והכל מורכב רגע לפני שנוגסים.




