הסיפור של סמבוסק
מאפים ממולאים בשמות קרובים, סנבוסק וסמבוסה, מופיעים כבר בספרי בישול ערביים מבגדד של ימי הביניים, ומשם משפחה שלמה של כיסונים התפשטה מפרס ועד הודו, שם הם נקראים סמוסה. בבגדד היהודית הסמבוסק נעשה מאכל של חג: חצאי ירח מבצק שמרים או בצק שמן, במילוי חומוס ובצל מטוגן, בגבינה או בבשר, שהוגשו בפורים, בשבת ובשמחות.
עם העלייה הגדולה מעיראק בשנים 1950 ו-1951 הגיע הסמבוסק לישראל, לשכונות ולערים שבהן התיישבו יוצאי עיראק, ומשם למאפיות ולקיוסקים בכל הארץ. בדרך נולדו גרסאות ישראליות כמו סמבוסק פיצה, ובבתים עדיין מתווכחים על הבצק הנכון: בצק שמרים רך או בצק שמן פריך, טיגון במחבת או אפייה בתנור.
מה מייחד את סמבוסק
בסמבוסק חומוס הכול נשען על הבצל. חומוס מבושל לבדו עדין ומעט קמחי, ורק כשהוא נמעך עם הרבה בצל שהושחם לאט, כמון וכורכום, הוא נעשה מילוי מתקתק וארצי. הבצק דק ורך, כמעט כמו בצק של פיתה, והטיגון במחבת נותן לו קרום פריך עם בועות קטנות. המילוי נשאר גס, עם גרגרים שלמים למחצה, כדי שיהיה לו ביס.




