הסיפור של פתיתים
פתיתים נולדו בישראל של ימי הצנע. בתחילת שנות החמישים אורז היה מצרך נדיר, והמוני עולים הגיעו מארצות שבהן אורז היה הבסיס של כל ארוחה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון ביקש מאחד ממפעלי המזון הישראליים תחליף מחיטה, שהייתה זמינה יותר, וב-1953 יצאו לשוק הפתיתים הראשונים: גרגרי בצק קטנים בצורת אורז, שנאפו בתנור. הציבור כינה אותם מיד אורז בן-גוריון.
הצנע נגמר, אבל הפתיתים נשארו. מאוחר יותר נוספה הצורה העגולה, הכדורים הקטנים שרוב הישראלים מכירים, ואחריה כוכבים, טבעות וקונכיות, והפתיתים נעשו לאוכל הילדים הלאומי. בעשורים האחרונים הם יצאו לעולם בשם קוסקוס ישראלי או קוסקוס פנינים, אף שהם בכלל לא קוסקוס: קוסקוס מגולגל מסולת ומאודה, ופתיתים הם פסטה שנאפתה.
מה מייחד את פתיתים
פתיתים הם פסטה, אבל מתנהגים כמו אורז: מטגנים, מוסיפים כמות מים מדויקת ומחכים שייספגו. ההבדל הוא הקלייה. הפתיתים נאפים לפני האריזה, ולכן יש להם טעם אגוזי ומרקם קפיצי שאין לפסטה רגילה, והם מחזיקים צורה גם בסיר שעומד חם שעה. זו הסיבה שהם תוספת מושלמת לגן, לבית ספר ולאירועים: מגש פתיתים נשאר טוב גם בהגשה השנייה.





