הסיפור של קציצות בשר ברוטב עגבניות
כמעט בכל מטבח שבו בשר היה יקר, טחנו אותו, הוסיפו לחם, בצל וביצה כדי שיספיק לכולם, ובישלו ברוטב. כך נולדו הקפטה של המזרח התיכון וצפון אפריקה, הקופטה הטורקית, הפולפטה האיטלקית והקציצות של מזרח אירופה. הקהילות היהודיות לקחו את המסורת הזאת איתן בכל נדודיהן, וכל עדה הביאה לקציצה את התבלינים שלה: כמון ופפריקה במרוקו, פלפל אנגלי וקינמון בבתים סוריים, סוכר ולימון ברוטב האשכנזי.
בישראל הקציצות ברוטב התגבשו לסגנון ביתי משותף: רוטב עגבניות עם שום ופפריקה, קציצות קטנות ורכות, ואורז לבן לצד. הן מנה של אמצע שבוע וגם של יום שישי, וכמעט בכל משפחה יש מתכון של סבתא שעובר מדור לדור. מכיוון שהן מתבשלות היטב בסירים גדולים ונעשות טעימות יותר כשהן עומדות, הן מופיעות כמעט בכל שמחה משפחתית.
מה מייחד את קציצות בשר ברוטב עגבניות
קציצה טובה ברוטב רכה כמעט כמו כרית, ולא קשה כמו המבורגר. הסוד הוא בשלושה דברים: בשר עם מעט שומן, לחם שהושרה במים ונותן לחות, ולישה קצרה עם המלח, שמחברת את הבשר כדי שהקציצה לא תתפרק. משחימים אותן רק מבחוץ, ואז הן מסיימות להתבשל לאט ברוטב, נותנות לו מהטעם שלהן וסופגות ממנו בחזרה. הרוטב עצמו מאוזן: חמיצות של עגבנייה, קורט סוכר, שום ופפריקה, ועשבים טריים בתוך הקציצות.






