הסיפור של מרק עגבניות
העגבנייה הגיעה מאמריקה לאירופה במאה ה-16, ועברו עוד דורות עד שהפכה לבסיס של המטבח האיטלקי והים תיכוני. מרק עגבניות מבושל ומרוסק מוכר מאיטליה ועד פולין: באיטליה מסמיכים אותו בלחם, ובפולין מבשלים אותו על ציר ומגישים עם אורז או אטריות.
בישראל העגבניות גדלות כמעט כל השנה, אבל העגבנייה של החורף חיוורת ומימית יותר מעגבניית הקיץ. לכן המתכון משלב עגבניות טריות, בשביל הרעננות, עם עגבניות מרוסקות מקופסה ורסק, בשביל צבע ועומק שלא תלויים בעונה. מרק עגבניות עם אורז הוא מרק ילדות של הרבה ישראלים, והוא מופיע בסוגים.
מה מייחד את מרק עגבניות
החמיצות היא הלב של מרק עגבניות, והיא גם הבעיה שלו. מרק טוב מאזן אותה ולא מעלים אותה: בצל וגזר שהתרככו לאט מוסיפים מתיקות, רסק שמטוגן בשמן עד שהוא משנה צבע מוסיף עומק צלוי, ושמן זית עוטף את החדות. עגבניות שלמות, עם הגרעינים והג׳לי שסביבם, נותנות את רוב טעם האומאמי.




