הסיפור של מרק ברוקולי
הברוקולי הוא בן אותו מין צמחי כמו הכרוב, הכרובית והקייל, שכולם טופחו במשך מאות שנים מכרוב בר אחד, כל אחד לכיוון אחר. הברוקולי שאנחנו מכירים התפתח באיטליה, ושמו בא מהמילה האיטלקית לנבט או לפרח קטן. משם הוא עבר לשאר אירופה ולאמריקה, ובהרבה מטבחים הפך לירק של יום חול.
במטבח הישראלי מרק ברוקולי הוא מרק של ערב חורף מהיר: שקית ברוקולי מהמקפיא, בצל, תפוח אדמה ובלנדר מוט. הוא נכנס לסבב המרקים הטחונים של הבית לצד מרק כרובית ומרק דלעת, ובבתים כשרים רבים מכינים אותו פרווה כדי שיתאים לכל ארוחה.
מה מייחד את מרק ברוקולי
מה שמבדיל מרק ברוקולי משאר מרקי הירקות הטחונים הוא שהצבע שלו שביר. דלעת נשארת כתומה גם אחרי שעה על האש, אבל הירוק של הברוקולי מתחיל לדהות כבר אחרי דקות ספורות של רתיחה. לכן המתכון בנוי הפוך מהרגיל: קודם מבשלים את הבסיס עד הסוף, ורק אז מכניסים את הברוקולי לזמן קצר, טוחנים ומקררים.
