הסיפור של מרק קישואים
הקישוא הוא בעצם דלעת צעירה. כל משפחת הדלעות הגיעה מאמריקה, והקישוא הירוק והמוארך טופח באיטליה, ומשם שמו הלועזי, זוקיני, דלעת קטנה. הקישואים שבני ישראל זכרו ממצרים היו צמח אחר לגמרי, קרוב משפחה של המלפפון והמלון, כי הדלעות עוד לא הגיעו אז לעולם הישן.
בישראל הקישוא הנפוץ הוא דווקא הבהיר, ירוק חיוור ודק קליפה, אותו קישוא שממלאים באורז ובשר במטבחים של יהודי סוריה, עיראק ולבנון. במרק הוא נותן צבע ירוק בהיר וטעם עדין, והזוקיני הכהה נותן מרק ירוק עמוק יותר. מרק קישואים הוא מרק של כל השנה: זול, מהיר, ואהוב גם על ילדים.
מה מייחד את מרק קישואים
לקישוא כמעט אין עמילן וכמעט אין סיבים, ורובו מים. זה מה שעושה את המרק כל כך עדין, וזה גם מה שמסכן אותו: בלי גוף ובלי טעם מרוכז הוא נשאר מימי. תפוח אדמה אחד נותן לו מבנה, ושלב ההאדיה בשמן מרכז את הטעם לפני שהמים נכנסים.
