הסיפור של מינסטרונה
השם בא מהמילה האיטלקית מינסטרה, מרק, עם סיומת שפירושה גדול. זה מרק של המטבח הכפרי, הקוצ׳ינה פוברה: מה שגדל בגינה, קטניות יבשות מהמזווה, ופסטה או אורז כדי שיהיה משביע. עגבניות ותפוחי אדמה הצטרפו אליו רק אחרי שהגיעו מאמריקה, ולפניהם הוא נשען על כרוב, קטניות ושורשים.
כל אזור באיטליה מחזיק בגרסה משלו. בגנואה מסיימים אותו בכף פסטו, בטוסקנה מבשלים את השאריות עם לחם יבש וכרוב שחור עד שהן נעשות ריבוליטה, ובצפון נפוץ אורז במקום פסטה. בקיץ אוכלים אותו שם גם פושר. בישראל המינסטרונה נכנס למטבח הביתי כמרק ירקות עשיר שאפשר להכין פרווה, ולכל בית יש את הגרסה שלו.
מה מייחד את מינסטרונה
ההבדל בין מינסטרונה למרק ירקות רגיל הוא השכבות: בסיס איטי של סופריטו בשמן זית, שעועית שמתבשלת עד שהיא קרמית, ירקות שנכנסים כל אחד בזמן שלו, ופסטה רק בסוף. התוצאה היא מרק סמיך שבו כל ירק עדיין מזוהה, ולא דייסה בטעם אחד.




