הסיפור של מרק כרישה
הכרישה מוכרת באזור מימי קדם. בני ישראל במדבר נזכרו בחציר שאכלו במצרים, ומפרשים רבים זיהו אותו עם הכרישה. בגמרא היא נקראת כרתי, והיא אחד הסימנים שאוכלים בליל ראש השנה בבתים ספרדיים ומזרחיים, עם הבקשה שיכרתו אויבינו. יהודי טורקיה והבלקן קוראים לה פראסה, ומכינים ממנה קציצות לחגים.
באירופה הכרישה היא ירק של חורף. בצרפת מרק כרישה ותפוחי אדמה הוא מרק בית בסיסי, ובוויילס הכרישה היא סמל לאומי. בתחילת המאה ה-20, במטבח של מלון בניו יורק, שף צרפתי הפך את המרק הזה לגרסה קרה עם שמנת וקרא לה וישיסואז, על שם העיר וישי שליד המקום שבו גדל.
מה מייחד את מרק כרישה
הכרישה היא בת משפחה של הבצל, אבל עדינה ממנו בהרבה. כשמאדים אותה לאט, החריפות נעלמת והסוכרים שלה נותנים מרק מתקתק וחלק, בצבע שמנת ירקרק. מה שמייחד את המרק הזה הוא שכל הטעם בא משלב ההאדיה: אין בו תבלינים חזקים, והוא לא צריך אותם.
