הסיפור של מרק כרוב
כרוב היה ירק החורף של מזרח אירופה: הוא גדל בקור, נשמר במרתף חודשים, ומה שלא נאכל טרי נכבש בחביות. מכאן באו מרקי הכרוב של האזור: השצ׳י הרוסי, הקפוסטניאק הפולני מכרוב כבוש, ומרקי הכרוב ההונגריים עם הפפריקה.
במטבח היהודי האשכנזי הכרוב קיבל טעם מוכר, חמוץ ומתוק יחד, כמו בהולישקעס, הכרוב הממולא. המרק התבשל עם עגבניות, לימון או מלח לימון, סוכר ולפעמים צימוקים, ובשבתות ובחגים גם עם נתחי בקר על העצם. בישראל מבשלים אותו בגרסה פולנית, רומנית ורוסית, ובשנים האחרונות רבים מחפשים אותו גם בגלל דיאטת מרק הכרוב.
מה מייחד את מרק כרוב
המרק הזה הוא משחק של איזון. הכרוב נותן מתיקות ומרירות עדינה, העגבניות והלימון נותנים חמיצות, והסוכר מחבר ביניהם. כשהאיזון נכון, אף טעם לא בולט לבד והמרק פשוט טעים. את האיזון עושים בסוף, בכפית, בטעימה, כי כל כרוב וכל עגבנייה שונים.
