הסיפור של מרק גריסים
שעורה היא מהדגנים הראשונים שבויתו באזור שלנו, ובמזרח אירופה היא הייתה דגן של חורף: זולה, משביעה, וגדלה גם באדמה קרה ובעונה קצרה. בפולין מבשלים ממנה קרופניק, מרק גריסים עם ירקות ותפוחי אדמה, ששמו בא מהמילה הפולנית לגריסים. יהודי פולין וליטא בישלו אותו בבית, ובצ׳ולנט של שבת הגריסים היו חלק קבוע מהסיר.
בישראל מרק גריסים הוא מרק של ערב חורף כמעט בכל עדה: אצל האשכנזים עם פטריות ושמיר, בבתים של יוצאי מרוקו עם כורכום, ובגרסה אדומה גם עם רסק עגבניות ופפריקה, ולפעמים עם עוף או גרונות הודו. הגריסים ממשיכים לספוג נוזלים גם אחרי שמכבים את האש, ולכן מרק גריסים של היום השני הוא כמעט תבשיל.
מה מייחד את מרק גריסים
הגריסים הם הלב של המרק. הם נותנים ביס לעיס, ומשחררים לנוזל עמילן וסיבים מסיסים שהופכים אותו לקטיפתי, בלי קמח ובלי שמנת. הירקות הם הבסיס הקלאסי של המטבח האשכנזי, גזר, סלרי ותפוח אדמה, והשמיר שנכנס בסוף נותן את הריח שמזהים כבר מחדר המדרגות.
