הסיפור של מרק תאילנדי
השם טום קא גאי אומר בדיוק מה יש בסיר: טום הוא לבשל ברתיחה, קא הוא גלנגל וגאי הוא עוף, כלומר עוף שמתבשל עם גלנגל. הגלנגל, קרוב משפחה של הג׳ינג׳ר, הוא הכוכב, ולא הג׳ינג׳ר. יחד עם טום יאם, המרק הצלול והחריף, טום קא הוא אחד משני המרקים התאילנדיים המוכרים ביותר בעולם, האח הרך והקרמי במשפחה.
בישראל מרק תאילנדי הוא בדרך כלל מרק בחלב קוקוס עם הריחות של תאילנד, והרכיבים כבר לא נדירים: גלנגל, למון גראס ועלי ליים קפיר נמכרים טריים או קפואים בחנויות אסייתיות ובחלק מהסופרמרקטים. במטבח כשר המרק מתאים בלי בעיה, כי חלב קוקוס הוא פרווה, והשינוי היחיד הוא רוטב הדגים: לא מבשלים דג יחד עם עוף, ולכן רוטב סויה ומלח מחליפים אותו.
מה מייחד את מרק תאילנדי
בטום קא הריחות לא נאכלים, הם מתבשלים. גבעולי הלמון גראס, פרוסות הגלנגל ועלי הליים נשארים בסיר כדי לתת ריח, ונשארים בצד הקערה. חלב הקוקוס מתבשל ברתיחה עדינה בלבד, כדי שלא ייפרד, והעוף נכנס ברצועות דקות ומתבשל דקות ספורות. הסוד הוא בסוף, מחוץ לאש: ליים, מלח וסוכר שמכוונים את המרק עד שארבעת הטעמים, חמוץ, מלוח, מתוק וחריף, עומדים בשורה אחת.
