הסיפור של פו
פו נולד בצפון וייטנאם בתחילת המאה ה-20, באזור האנוי ונאם דין, והפך לארוחת הבוקר של המדינה, שנמכרת בדוכני רחוב משעות הבוקר המוקדמות. יש כמה השערות על שורש השם, ואף אחת מהן לא ודאית. בווייטנאמית אומרים אותו קרוב יותר לפֶה מאשר לפו.
אחרי חלוקת וייטנאם ב-1954 עברו רבים מהצפון לדרום והביאו איתם את הפו. בדרום הוא נעשה מתוק יותר, עם צלחת גדולה של עשבים, נבטים, ליים ורטבים בצד, ומשם, עם הגולים הווייטנאמים, הוא הגיע לכל העולם. בגרסה הכשרה שלנו אין רוטב דגים: במטבח כשר לא מבשלים דג עם בשר, ולכן התיבול הוא מלח, סוכר ורוטב סויה.
מה מייחד את פו
הפו עומד על שלושה דברים. הראשון הוא ציר עצמות צלול כמו תה, שמקבל גוף מקולגן ולא מעכירות. השני הוא הריח: בצל וג׳ינג׳ר שנחרכו על להבה, ותבלינים שלמים שנקלו במחבת יבשה. השלישי הוא ההרכבה בקערה: פרוסות בקר נאות שמתבשלות מהציר הרותח מול העיניים, ועשבים, ליים וצ׳ילי שכל אחד מוסיף לעצמו.




