הסיפור של טום יאם
טום יאם הוא אחד המרקים המוכרים של תאילנד, והשם מספר איך מכינים אותו: ״טום״ פירושו לבשל במים, ו״יאם״ הוא הסגנון התאילנדי של טעמים חמוצים, חריפים ומלוחים שמתערבבים יחד. בתאילנד אוכלים אותו כחלק מארוחה, עם אורז לבן, ולא רק כמנה ראשונה.
הגרסה המפורסמת בעולם היא טום יאם גונג, עם שרימפס, ובישראל מכירים אותה מהמסעדות התאילנדיות ומטיולים במזרח. במטבח כשר שרימפס לא נכנס לסיר, ולכן מכינים טום יאם גאי עם עוף, טום יאם פלא עם דג או טום יאם עם פטריות. שלושתן גרסאות אמיתיות, מוכרות היטב גם בתאילנד.
מה מייחד את טום יאם
בטום יאם אין כמעט בישול. הארומטים, למון גראס, גלנגל ועלי ליים, מבשמים את הציר בחמש דקות, העוף מתבשל בשש, והליים, שהוא הלב של המרק, נכנס רק אחרי שמכבים את האש. הטעמים צריכים להגיע בסדר: קודם חמוץ, אחר כך מלוח, ובסוף חריף שנשאר. את הלמון גראס והגלנגל לא אוכלים, הם רק נותנים ריח.




