הסיפור של ראמן
ראמן התחיל כמרק אטריות סיני שהגיע ליפן בתחילת המאה ה-20, לערי הנמל ולטוקיו, ונקרא אז בשמות שפירושם אטריות סיניות. אחרי מלחמת העולם השנייה הוא הפך למזון רחוב זול ומשביע, ומשם למנה לאומית, וכל אזור פיתח סגנון משלו: שויו בטוקיו, מיסו בסאפורו, שיו בהקודטה וטונקוטסו בפוקואוקה.
טונקוטסו, הראמן הלבן והסמיך המפורסם, עשוי מעצמות חזיר שמבושלות ברתיחה סוערת שעות ארוכות, ולכן הוא לא כשר. את אותו עיקרון, ציר שמתחלב מקולגן ושומן, אפשר להשיג עם עוף, וביפן יש לו שם: טורי פאיטן, ציר עוף לבן. זה הראמן שלנו, כשר ובשרי, עם צ׳אשו של ירכי עוף במקום צ׳אשו חזיר.
מה מייחד את ראמן
ראמן הוא לא מרק אחד אלא הרכבה. הציר נותן גוף, הטארה נותנת מלח ואומאמי, השמן נותן ריח וברק, והאטריות האלקליות נותנות קפיציות שאין לפסטה. כל רכיב מוכן לחוד ומתחבר רק בקערה, ולכן כל אחד מהם צריך להיות טוב בפני עצמו. הציר שלנו לא מומלח בכלל, והטעם כולו נקבע בכף הטארה שבתחתית הקערה.




