הסיפור של אוניגירי
אוניגירי, שנקרא ביפן גם אומוסובי, הוא כדור או משולש של אורז מבושל שלוחצים בכפות הידיים. השם בא מהפועל ניגירו, ללחוץ או לאחוז ביד. אורז שנלחץ לכדור היה ביפן אוכל של דרך ושל שדה במשך מאות שנים: חיילים, נוסעים ואיכרים לקחו אותו איתם עטוף בעלה או בבד, כי אורז דחוס ומלוח מחזיק יום שלם בלי צלחת ובלי סכו״ם.
דפי הנורי, האצה היבשה שעוטפת אותו, הצטרפו מאוחר יותר, כשייצור אצות בדפים דקים נעשה נפוץ. היום אוניגירי הם הבסיס של הבנטו, קופסת האוכל היפנית, של טיולי בית הספר ושל הפיקניק תחת פריחת הדובדבן. בכל חנות נוחות ביפן הם מונחים על המדף מסביב לשעון, עטופים בניילון חכם ששומר את הנורי יבש ופריך עד הרגע שפותחים אותו.
מה מייחד את אוניגירי
מה שמייחד אוניגירי הוא הפשטות. האורז לא מתובל בחומץ ובסוכר כמו בסושי, יש רק מלח על כפות הידיים ומילוי אחד מלוח במרכז. המילוי חייב להיות מבושל, כבוש או מלוח, כדי שהכדור יחזיק כמה שעות בקופסה: סלמון מלוח וצלוי, טונה עם מיונז, אומבושי חמוץ ומלוח, או קומבו שמתבשל ברוטב סויה ומירין עד שהוא מבריק. האורז חייב להיות יפני קצר, דביק מספיק כדי לשמור על צורה, אבל עם גרגרים שלמים שנפרדים בפה. לוחצים חזק מספיק כדי שהכדור לא יתפרק, ולא חזק מדי, כדי שלא יהפוך לגוש.





