הסיפור של טמגויאקי
טמגו פירושו ביצה, ויאקי פירושו צלוי או מבושל על אש. ביפן החביתה המגולגלת היא חלק קבוע מארוחת הבוקר ומקופסת הבנטו, והיא עשויה במחבת מרובעת מיוחדת, שבה מגלגלים את הביצה בכמה שכבות דקות. כל משפחה מתבלת אותה קצת אחרת, ויש מי שזוכר את הטמגויאקי של אמא שלו כמו שאצלנו זוכרים את החביתה של סבתא.
שני האזורים הגדולים של יפן נבדלים גם כאן. בטוקיו ובאזור קנטו מעדיפים חביתה מתוקה, עם סוכר וסויה, עבה וזהובה. באוסקה, בקיוטו ובאזור קנסאי מכינים דאשימאקי טמגו, עם הרבה דאשי וכמעט בלי סוכר, רכה כל כך שהיא כמעט רועדת. בברי הסושי פרוסת טמגו עבה ומתוקה מונחת על אורז, ויש שאומרים שהיא המבחן של השף.
מה מייחד את טמגויאקי
טמגויאקי היא לא חביתה מקופלת אלא גליל של שכבות. כל שכבה דקה מתבשלת רק עד שהיא כמעט נקרשת, ואז מגלגלים אותה סביב הגליל הקודם, כך שהביצה הלחה מדביקה את השכבות זו לזו. התוצאה היא פרוסה עם טבעות דקות, רכה ועסיסית מבפנים ובלי קרום קשה. הדאשי מכניס לביצה נוזל וטעם עמוק, הסוכר והמירין נותנים מתיקות עדינה, וסויה בהירה מתבלת בלי להכהות את הצבע הצהוב. אוכלים אותה חמה, בטמפרטורת החדר או קרה, ולכן היא אוכל מושלם לקופסת אוכל.





