הסיפור של מרק סלרי
שורש הסלרי וגבעולי הסלרי הם אותו צמח, שטופח בשני כיוונים: פעם בשביל הבסיס התפוח שמתחת לאדמה, ופעם בשביל הגבעולים. במטבח הצרפתי ובמטבחים של מרכז אירופה שורש הסלרי הוא ירק חורף מכובד, שמגיע לשולחן כקרם, כמחית או כסלט מגורד. ברוב המרקים בעולם הסלרי עובד מאחורי הקלעים, בבסיס של ציר, ורק כאן הוא הכוכב.
בישראל שורש הסלרי מוכר לכל מי שגדל על מרק עוף של יום שישי, הוא חלק קבוע מצרור ירקות המרק. בשוק יש שני סוגי סלרי: סלרי ענפים עבה, וסלרי עלים דק וריחני של המטבח העיראקי והכורדי. כמרק בפני עצמו הסלרי הוא בעיקר מרק קרם של חורף, לבד או עם קישואים, תפוחי אדמה או שומר.
מה מייחד את מרק סלרי
הסוד של מרק סלרי הוא האיזון בין השורש לגבעולים. שורש לבד נותן מרק עדין ומעט מתקתק אבל שטוח, גבעולים לבד נותנים מרק חריף, ירוק וחוטי. ביחס של בערך שלושה חלקים שורש לחלק אחד גבעולים מקבלים מרק עם גוף וגם עם ריח. הגבעולים מקולפים מהחוטים לפני הבישול, השורש נשמר במים עם לימון כדי שלא ישחיר, והמלח נכנס רק בסוף, כי סלרי מלוח מעט מטבעו.
