הסיפור של מרק שורשים
במזרח ובמרכז אירופה ירקות השורש היו המזון של החורף. הם החזיקו חודשים במרתף, כשכל השאר נגמר, ופסטינק, שורש פטרוזיליה ושורש סלרי היו בסיס קבוע של המטבח הפולני, הגרמני והרוסי. מי שגדל על מרק עוף אשכנזי מכיר אותם מהסיר של יום שישי, שבו הם נותנים לציר את המתיקות ואת הריח, ובדרך כלל נשארים בצד.
בישראל השורשים הלבנים במיטבם בחורף, ורובם עדיין נכנסים למרק עוף. כמרק בפני עצמו, מרק שורשים לבן הוא מרק הקרם של הימים הקרים: השורשים עצמם על הבמה, לבד, ובגרסאות חגיגיות יותר עם ערמונים או ארטישוק ירושלמי.
מה מייחד את מרק שורשים
מרק שורשים לבן הוא תרגיל באיזון. שורש הסלרי נותן עומק אדמתי, שורש הפטרוזיליה נותן ריח חריף ועשבי, הפסטינק נותן מתיקות ועמילן, והקולרבי והלפת נותנים קלילות ועקיצה עדינה של כרוב. אם יש יותר מדי מהשניים האחרונים, המרק מריח כמו כרוב, ולכן הם לא יותר מרבע מהסיר. הכל מאדה בחום נמוך, בלי השחמה, ומתובל בפלפל לבן, כדי שהצבע יישאר שנהב.




