הסיפור של מרק ערמונים
באזורים הרריים של אירופה, בקורסיקה, בהרי האפנינים ובדרום צרפת, הערמון היה פעם מזון בסיס, ובהרבה כפרים טחנו אותו לקמח ואפו ממנו לחם. מכאן הכינוי עץ הלחם. מרקי ערמונים הם חלק מהמטבח הצרפתי והאיטלקי, מקרם ערמונים חלק ועד מרק כפרי עם ירקות ופטריות יער.
בישראל מרק ערמונים נכנס למטבח הביתי כשהערמונים הקלויים והקלופים בוואקום הגיעו למדפים של כל סופר. מה שהיה פעם יום של חריצה, קלייה וקילוף, הפך למרק של חצי שעה. מאז הוא מרק חורף אהוב, לבד, עם פטריות, עם בטטה או עם ארטישוק ירושלמי.
מה מייחד את מרק ערמונים
ערמון הוא אגוז שמתנהג כמו תפוח אדמה. בניגוד לשקדים ולאגוזי מלך, יש בו מעט מאוד שומן והרבה עמילן ומים, ולכן הוא טוחן למרק סמיך וחלק בלי עזרה. הקלייה נותנת לו טעם עשן ומתוק, וכל מה שהמרק צריך הוא בסיס שלא יסתיר אותו: בצל שמאודה לאט, שורש סלרי שמוסיף רעננות, ומעט קרם בסוף. הפטריות המושחמות מעל מוסיפות מליחות ונגיסה, ובלעדיהן המרק מתוק מדי בשביל רבים.
