הסיפור של קניידלך
המילה קניידל באה מיידיש, והיא קרובה למילה הגרמנית Knödel, כופתה. במטבחים של יהודי מרכז ומזרח אירופה הכינו כופתאות מלחם ישן או מקמח, ובפסח, כשאין חמץ בבית, עברו לקמח מצה. כך הפך כדור פשוט לאחד הסמלים של ליל הסדר האשכנזי, ונשאר על השולחן גם בשאר השנה.
בכל משפחה יש ויכוח קבוע: קניידלך שצפים ורכים כמו ענן, או קניידלך ששוקעים, צפופים ולעיסים. שניהם נכונים, וכל אחד גדל על הגרסה של הבית. בחלק מהבתים החסידיים לא אוכלים בפסח מצה שבאה במגע עם נוזלים, מנהג שנקרא שרויה, ולכן אצלם בדרך כלל אין קניידלך בחג.
מה מייחד את קניידלך
קניידלך הם לא כופתה מבצק. קמח המצה כבר אפוי, ולכן הוא לא מפתח גלוטן כמו קמח רגיל, ומה שמחזיק את הכדור הוא הביצה. השומן מרכך, והאוויר מהסודה או מחלבונים מוקצפים מנפח. זה מה שמאפשר לשלוט במרקם: יותר ביצים ואוויר נותנים כדור קל שצף, יותר קמח מצה נותן כדור צפוף ששוקע.
