הסיפור של קובה במיה
במיה היא ירק של קיץ, ובמטבח העיראקי היא מופיעה בכמה צורות: תבשיל במיה עם בשר, במיה ברוטב לצד אורז, וקובה במיה, שבה כדורי הסולת הממולאים מתבשלים בתוך רוטב הבמיה וסופגים אותו. אצל יהודי עיראק זה אחד ממרקי הקובה הקבועים, לצד קובה סלק, קובה דלעת והמרקים החמוצים.
הטעם חמוץ מתוק מובהק: עגבניות, לימון, סוכר והרבה שום. יש בתים שמוסיפים לרוטב קוביות דלעת, ויש שמחמיצים בתמרהינדי במקום בלימון, כמו שנהוג במטבח של יהודי חלב. בישראל רבים מבשלים אותו עם במיה קפואה קטנה, שזמינה כל השנה ונותנת תוצאה טובה מאוד.
מה מייחד את קובה במיה
קובה במיה היא היחידה במשפחה שהיא כמעט לא מרק. הרוטב מצטמצם עד שהוא מצפה את הכף, והבמיה עצמה מסמיכה אותו מעט בזכות הריר הטבעי שלה. כאן כל האתגר: מספיק ריר כדי לתת לרוטב גוף, לא כל כך הרבה שהתבשיל יהיה חלקלק. החומצה של העגבניות והלימון, ובמיה שלמה שלא נחתכה לתוכה, עושות את רוב העבודה.
