הסיפור של סוליאנקה
הסוליאנקה שייכת למטבח הרוסי, והיא מוכרת בכל המרחב של ברית המועצות לשעבר, מאוקראינה ועד סיביר. נפוץ לקשר את השם למילה הרוסית למלח, ויש מי שמסבירים שהשם הישן היה סליאנקה, מהמילה לכפר. כך או כך, זה מרק שבנוי על מלח וחמיצות: חמוצים, מי כבישה, זיתים וקייפרס. הגרסה הבשרית נקראת סוליאנקה מעורבת, כי נכנסים אליה כמה סוגי בשר יחד.
בבתים של עולים מברית המועצות בישראל הסוליאנקה היא דרך מוכרת לגמור את מה שנשאר אחרי ארוחה חגיגית: קצת נקניק, קצת בשר מעושן, חצי צנצנת מלפפונים. במטבח כשר היא עוברת שינוי אחד ברור. ברוסיה מגישים אותה עם כף שמנת חמוצה, ובגרסה הבשרית הכשרה השמנת יורדת, ואת החמיצות והרכות נותנים הלימון והשמיר.
מה מייחד את סוליאנקה
מה שעושה סוליאנקה לעצמה הוא השילוב של שלושה טעמים חזקים בקערה אחת: מלוח, חמוץ ומעושן. הבסיס הוא ציר בקר צלול, והגוף בא מכמה סוגים של בשרים מעושנים שנחתכים לרצועות. החמיצות מגיעה בשלוש שכבות: מלפפונים כבושים, מי הכבישה שלהם, ולימון בקערה. זיתים וקייפרס נותנים מליחות אחרת, חדה יותר, ורסק העגבניות המטוגן נותן צבע כתום ועומק. זה מרק שכמעט לא צריך מלח, כי כל רכיב מביא את המלח שלו.
