גולש

השם בא מהמילה ההונגרית לרועה בקר. הרועים במישורי הונגריה בישלו בשר בקלחת ברזל מעל האש, ומשם יצא המאכל שכל העולם מכיר. בהונגריה עצמה גולאש הוא מרק, והתבשיל הסמיך שבחוץ קוראים לו גולאש נקרא שם פורקלט. הפפריקה ותפוחי האדמה הגיעו לאירופה רק במאה ה-16, כך שהגולאש האדום שאנחנו מכירים צעיר בהרבה מהרועים עצמם.

יהודי הונגריה בישלו אותו כשר: בקר בלבד, ושומן אווז או שמן במקום שומן חזיר. עם העלייה מהונגריה, ואחר כך עם העלייה הגדולה מברית המועצות, הגולאש נכנס למטבח הישראלי. בבתים של עולים מברית המועצות גוליאש הוא לרוב תבשיל ברוטב שמוגש עם כוסמת או פירה, והגרסה הנוזלית נקראת מרק גוליאש. היום זה מרק חורף ישראלי לכל דבר, שמתבשל בסיר גדול ומספיק לכמה ימים.

מה מייחד את גולש

מה שעושה את מרק הגולאש לעצמו הוא הסדר. קודם הבצל מתרכך לאט בשומן, אחר כך הבשר מתבשל כמעט בלי מים, במיץ של עצמו ושל הבצל, ורק אז נכנסים המים והירקות. אין בו קמח ואין בו שמנת. את הסמיכות נותנים הבצל שנמס לתוך הרוטב, הג'לטין מהבשר והעמילן מתפוחי האדמה. הפפריקה המתוקה היא גם הטעם וגם הצבע, והכימל נותן את הריח ההונגרי המוכר. בסוף צובטים לתוכו צ'יפטקה, גושיות בצק קטנות מקמח וביצה.

מגישים בקערות עמוקות, חם מאוד, עם לחם כפרי טרי או לחם שיפון. פלפל חריף טרי או פפריקה חריפה בצד, למי שאוהב.