הסיפור של מרק וונטון
וונטון הוא מהכיסונים הוותיקים של המטבח הסיני. בסינית המנדרינית קוראים לו חוּנְטוּן, והשם הקנטונזי, שנכתב בתווים שמשמעותם בולעים עננים, מוסבר בדרך כלל במראה: כיסונים דקים שצפים בציר כמו עננים קטנים. הסגנון הקנטונזי, עם בצק דק במיוחד ומילוי עדין, התפשט בעולם בעיקר משום שרבים מהמהגרים הסינים הראשונים הגיעו מדרום סין, ובגרסה הקלאסית שלו המילוי הוא חזיר ושרימפס.
המטבח האשכנזי מכיר את ההיגיון הזה היטב מקרפלך: בצק ממולא שמתבשל ומוגש בתוך מרק עוף. הוונטון הוא קרוב משפחה סיני, דק ועדין יותר. בגרסה הכשרה המילוי מפרגיות טחונות עם ג׳ינג׳ר, בצל ירוק ומעט שמן שומשום, והבצק מקמח, ביצה ומים, או דפי וונטון קנויים עם תעודת כשרות.
מה מייחד את מרק וונטון
מרק וונטון טוב נבנה משלושה חלקים שמבשלים בנפרד ומחברים רק בקערה. הציר צלול ועדין, עם ג׳ינג׳ר, בצל ירוק ופלפל לבן, ולא מתחרה בכיסונים. המילוי נלוש עם מלח עד שהוא דביק, ולכן הוא יוצא קפיצי ועסיסי ולא מתפורר. והכיסונים עצמם מתבשלים בסיר מים נפרד, כדי שהקמח שעליהם לא יעכיר את הציר. הקצוות הדקים של הבצק הופכים בבישול לזנבות משיים, וזה כל היופי.
