הסיפור של מסבחה
השם מסבחה בא מהשורש הערבי שפירושו לשחות: הגרגרים שוחים בטחינה ובשמן הזית. בערבית המנה נקראת לעיתים חומוס מסבחה, ובלבנון, בסוריה ובערים הפלסטיניות היא ארוחת בוקר נפוצה, לפעמים גסה וחמה יותר מהחומוס, עם גרגרים שנמעכו רק בחלקם.
בישראל המסבחה נכנסה לחומוסיות כמנה נפרדת וגם כתוספת: צלחת חומוס חלק ועליה ערימה של גרגרים חמים ספוגי טחינה, מה שנקרא בפשטות חומוס מסבחה. בבית זו גם הדרך הקלה ביותר ליהנות מגרגרי חומוס טובים, כי לא צריך מעבד מזון: רק סיר, קערה ומזלג.
מה מייחד את מסבחה
במסבחה הגרגר עצמו הוא הכוכב, ולכן הוא צריך להיות רך עד שהוא נמס בפה אבל עדיין שלם. הטחינה נשפכת עליו כשהוא חם, והחום והעמילן שעל פני הגרגרים הופכים אותה לרוטב קרמי שנדבק לכל גרגר. ההבדל מחומוס הוא המרקם: בחומוס הכול נטחן לממרח, ובמסבחה כל כף מלאה גרגרים שלמים.
