עוף בתנור עם תפוחי אדמה

עוף צלוי היה פעם מנה של חג. בבית היהודי במזרח אירופה ובארצות האסלאם התרנגולת הייתה יקרה, ורוב העופות הלכו לסיר המרק של שבת. בעשורים הראשונים של המדינה, כשהלולים והמשחטות התרבו, העוף נעשה הבשר הזמין ביותר בישראל. קודם צלו אותו בסיר פלא על הכיריים, ואחר כך בתנור החשמלי שנכנס לבתים, וכך נולדה התבנית של יום שישי: עוף מחולק, תפוחי אדמה, פפריקה ושום, ועשרים דקות עבודה לפני שהתנור עושה את השאר.

כל עדה הביאה לתבנית את התבלינים שלה: פפריקה ושום בבית האשכנזי וההונגרי, כורכום, כמון ולימון כבוש בבית המרוקאי, חוויאג׳ בבית התימני, ובשנים האחרונות גם סילאן, רוטב סויה וחרדל. העיקרון לא השתנה: עוף, משהו עמילני שסופג את המיצים, וחום של תנור. ישראל נמנית עם המדינות שאוכלות הכי הרבה עוף לנפש, ועוף בתנור הוא מהדברים הראשונים שכל מבשל צעיר לומד.

מה מייחד את עוף בתנור

המנה הזאת פשוטה רק לכאורה, כי בתבנית אחת יש שני דברים עם צרכים שונים. העוף רוצה חום גבוה ויובש כדי שהעור יהיה פריך, ותפוחי האדמה רוצים לחות ושומן כדי להתרכך. הפתרון הוא סדר: בצל ותפוחי אדמה למטה, עוף עם העור למעלה, מעט נוזל בתחתית, ותנור חם בלי כיסוי. השומן מהעור מטפטף על תפוחי האדמה, והם נעשים רכים מבפנים וזהובים בקצוות.

ריח של פפריקה ושום מהתנור ביום שישי אחר הצהריים הוא אחד הריחות המוכרים ביותר בישראל. אחרי הקידוש, החלה והמרק מגיעה התבנית ישר מהתנור לשולחן, וכל אחד יודע איזה חלק הוא אוהב: הירך, השוק, הכנף או החזה. מה שנשאר עובר לסעודת השבת בצהריים או לכריך של יום ראשון, והתבנית הזאת חוצה עדות: היא עומדת באותו ערב על שולחן של משפחה מרוקאית, פולנית ותימנית.

גם בתפוצות עוף בתנור הוא הבסיס של ארוחת שישי. ישראלים בברלין, בלונדון ובניו יורק מכינים אותו כדי להרגיש בבית, ובארוחות שבת קהילתיות, לסטודנטים, למטיילים ולמשפחות, הוא מהמנות הנפוצות ביותר, כי הוא נאפה בתבניות גדולות, משביע הרבה אנשים, וכמעט כל אורח אוכל אותו. לאירוע של עשרות סועדים מזמינים אותו מוכן, בתבניות עם תפוחי אדמה או אורז.