הסיפור של שניצל וינאי
השניצל הווינאי הוא הסמל של המטבח של וינה. פרוסות בשר מרודדות, מצופות ומטוגנות מופיעות בספרי בישול בגרמנית כבר מזמן, והשם וינר שניצל מתועד במאה ה-19. באוסטריה ובגרמניה השם וינר שניצל לבדו שמור לעגל, ושניצל מבשר אחר חייב לומר זאת בשמו, למשל וינר שניצל מחזיר או שניצל בסגנון וינאי.
על השניצל מסופר שהמרשל רדצקי הביא את המתכון ממילאנו לווינה במאה ה-19. חוקרים לא מצאו לכך שום תיעוד, והסיפור הופיע בדפוס רק זמן רב אחרי מותו. מה שברור הוא שהקוטלטה של מילאנו היא קרובת המשפחה הקרובה ביותר, ושתי הערים מתווכחות עד היום מי הייתה ראשונה. יהודים מווינה וממרכז אירופה הביאו את המנה לארץ ישראל, וכאן, בגלל המחסור בעגל, היא הפכה לשניצל עוף. גם היום קצביות כשרות מוכרות עגל פרוס לשניצל.
מה מייחד את שניצל וינאי
בווינה יש לשניצל כללים קבועים. הבשר הוא עגל, פרוס לרוחב הסיבים ומרודד לעובי של כ-4 מ״מ, עד שהוא גדול כמעט כמו הצלחת. הציפוי לא נלחץ לבשר: מניחים את הפרוסה בפירורים, הופכים ומנערים. מטגנים מיד אחרי הציפוי, אחד אחד, בשפע שומן, ומנדנדים את המחבת כל הזמן כדי שהשמן ישטוף את הצד העליון. כך הציפוי מתנפח ונפרד מהבשר בגלים. מגישים מיד, עם פרוסת לימון, סלט תפוחי אדמה, סלט מלפפונים וריבת אוכמניות אדומות. במטבח הווינאי מטגנים בחמאה מזוקקת או בשומן חזיר, ובמטבח כשר מטגנים בשמן.






