הסיפור של מרק מנגולד
מנגולד וסלק הם אותו מין צמחי. את הסלק טיפחו בשביל השורש, ואת המנגולד בשביל העלים והגבעולים, ולכן השם העברי שלו הוא סלק עלים, ומנגולד הוא השם הגרמני שהשתרש בעברית המדוברת. בלבנט ובקהילות היהודיות של ארצות האסלאם סלק עלים עם לימון ושום הוא צירוף מוכר: בעלים ממולאים, במאפים ובמרקים חמוצים, וגם בקובה חמוסטה הכורדית.
הגרסה המפורסמת ביותר עם עדשים היא עדס בחמוד הלבנוני, עדשים בלימון: עדשים חומות, סלק עלים, תפוחי אדמה, לימון ושום מטוגן עם כוסברה. בבתים ספרדיים ומזרחיים בישראל מרק המנגולד מגיע בהרבה צורות, עם עדשים, קישואים, חומוס או דלעת, והוא מרק של חורף, כשהמנגולד בשוק במיטבו.
מה מייחד את מרק מנגולד
במרק מנגולד שום דבר לא נזרק ושום דבר לא נכנס סתם. הגבעולים, שרוב האנשים זורקים, נכנסים ראשונים ונותנים למרק גוף, העלים נכנסים רק בסוף כדי שיישארו רכים ולא עיסתיים, ותפוחי האדמה מסמיכים קצת את הנוזל. החתימה היא בסיום: שום שמטוגן בשמן זית עד שהוא זהוב בהיר, כוסברה שמצטרפת אליו לחצי דקה, ולימון שנכנס כשהסיר כמעט מוכן.
