הסיפור של מוצ׳י
מוצ׳י המסורתי עשוי מאורז דביק, מוצ׳יגומה, שמאדים ואז הולמים במכתש עץ גדול בפטישים כבדים, עד שהגרגרים נעלמים ונשאר גוש חלק, מבריק ונמתח. במשך מאות שנים מוצ׳י היה אוכל של חג ושל מקדש: מגישים אותו כמנחה, אוכלים אותו בטקסים, ובעיקר מכינים אותו לקראת השנה החדשה.
ההלימה, מוצ׳יצוקי, היא אירוע משפחתי וקהילתי בסוף דצמבר, ושני אנשים עובדים בה בקצב: אחד מניף את הפטיש, והשני הופך את הבצק ביד רטובה בין מכה למכה. בבית של היום רוב האנשים מכינים מוצ׳י מקמח אורז דביק, שירטמקו או מוצ׳יקו, שמבשלים במיקרוגל או באדים ומקבלים כמעט אותו מרקם בתוך דקות.
מה מייחד את מוצ׳י
את המרקם של מוצ׳י היפנים מתארים במילה מוצ׳י מוצ׳י: רך, קפיצי ונמתח, שנכנע לשיניים ואז חוזר. הוא בא מאורז דביק, שהעמילן שלו כמעט כולו עמילופקטין, ולא מקמח אורז רגיל, שיוצר משחה מתפוררת. למרות השם האנגלי, אורז דביק לא מכיל גלוטן כלל. בדאיפוקו המוצ׳י עוטף אנקו, ממרח של שעועית אזוקי שבושלה עם סוכר עד שהיא סמיכה, מתוקה במידה ולא יותר. הכול פרווה וטבעוני, וצריך רק לבחור קמח אורז דביק ושעועית עם הכשר.






