הסיפור של אוסצ׳י
השם בא מסצ׳י, ימי המעבר בין העונות, שבהם הגישו בחצר הקיסר ובמקדשים אוכל מיוחד לאלים. עם השנים כל ימי החג האלה התכנסו ליום אחד, ואוסצ׳י נעשה האוכל של השנה החדשה. מכינים אותו בימים האחרונים של דצמבר, ממנות שמחזיקות כמה ימים בזכות סוכר, מלח, חומץ ורוטב סויה, כדי שבשלושת הימים הראשונים של השנה, הסנגניצ׳י, אף אחד לא יצטרך לבשל.
את המנות מסדרים בג׳ובאקו, קופסאות לכה שנערמות זו על זו, והערימה עצמה היא איחול: שהשמחה תיערם שכבה על שכבה. היום משפחות רבות קונות אוסצ׳י מוכן מחנויות כלבו, ממלונות ומרשתות, ומזמינות אותו כבר בסתיו, ואחרות מבשלות בבית כמה מנות אהובות ומשלימות את השאר.
מה מייחד את אוסצ׳י
אוסצ׳י הוא לא מנה אחת אלא שולחן שלם בתוך קופסה. הוא בנוי מצבעים, אדום, לבן, זהב, שחור וירוק, מטעמים, מתוק, חמוץ ומלוח, וממרקמים, ונאכל קר, מעט מכל דבר. כל מנה מסמלת משאלה: הקורומאמה לשנה של עבודה חרוצה, הדאטמאקי, שנראה כמו מגילה מגולגלת, ללימוד ולתרבות, הקורי קינטון הזהוב לעושר, החורים של שורש הלוטוס למבט צלול אל העתיד, והנאמאסו האדום והלבן לחגיגה. בקופסה המסורתית יש גם שרימפס, שגבו המכופף כמו של זקן מסמל אריכות ימים, ועוף בתבשיל הירקות. במבחר הכשר השרימפס מוחלף בסלמון, והירקות מתבשלים בלי עוף, כי בקופסה שיש בה דגים לא מערבבים בשר.






