הסיפור של מרק תימני
בבתים של יהודי תימן המרק הוא חלק קבוע מליל שבת ומימי החורף: סיר אחד גדול של בשר עם עצמות, תפוחי אדמה ומעט ירקות, שמתבשל לאט עד שהבשר כמעט נפרד מהעצם. ליד הקערה עומדות צלוחיות של סחוג וחילבה, ולחם רך שטובלים בציר עד הטיפה האחרונה.
בישראל המרק יצא מהמטבח הביתי אל המסעדות הקטנות ואל הדוכנים שליד השווקים, ונעשה לאחד המרקים המזוהים ביותר עם האוכל הישראלי. כשאומרים בארץ מרק תימני, מתכוונים כמעט תמיד למרק בשר, והגרסאות עם עוף או עם רגלי עגל נקראות בשמן המלא.
מה מייחד את מרק תימני
מה שעושה את המרק התימני לעצמו הוא החוויאג׳ למרק, תערובת של כמון, כורכום ופלפל שחור, לרוב עם הל וזרעי כוסברה. היא נותנת צבע זהוב, טעם עמוק ומעט מריר וריח שממלא את הבית. המרק נשען על בשר עם עצם ועל כוסברה טרייה בכמות נדיבה, ולא על גזר, סלרי ושורשים כמו מרק עוף אשכנזי. התוצאה היא ציר צלול ומתובל מאוד, עם שכבה דקה של שומן צהוב למעלה, שהוא גם המרק וגם הרוטב לטבילת הלחם.




