הסיפור של אש רשתה
אש בפרסית הוא שם למשפחה שלמה של מרקים סמיכים, עשרות סוגים, עם דגנים, קטניות, עשבים ולפעמים פירות. המילה חשובה כל כך במטבח האיראני שממנה נגזרה המילה אשפז, טבח, כלומר מי שמבשל אש. רשתה פירושו חוטים, והכוונה לאטריות הדקות שנותנות למרק את שמו.
אש רשתה קשור לנורוז, השנה החדשה הפרסית שחלה ביום השוויון של האביב. נהוג לבשל אותו לקראת החג, ובמיוחד בערב צ׳הארשנבה סורי, הערב שלפני יום הרביעי האחרון של השנה, והאטריות המסתבכות מסמלות את הדרכים שהשנה החדשה פותחת. בבתים של עולים מאיראן בישראל הוא מתבשל גם בכל ערב חורף, בסיר גדול שמספיק לכמה ימים.
מה מייחד את אש רשתה
שלושה דברים עושים את האש רשתה. הראשון הוא כמות העשבים, כמעט קילו לסיר. השני הוא האטריות, שמתבשלות בתוך המרק ומסמיכות אותו בעמילן שלהן. השלישי הוא הקישוט: הקשק נותן חמיצות מלוחה ועמוקה, הבצל המטוגן נותן מתיקות, והנענע היבשה שנוגעת שניות בשמן חם נותנת ריח חד. בלי שלושתם זה מרק ירקות טוב, ואיתם זה אש.
