הסיפור של דיזי
אבגושט פירושו בפרסית מי בשר, ודיזי הוא שם הסיר הקטן מאבן או מחרס שבו הוא מבושל ומוגש, מנה אחת בכל סיר. זה אוכל עממי של שווקים ובתי אוכל פשוטים, ובטהרן יש מקומות שמגישים כמעט רק אותו. יש לו קרובי משפחה בכל האזור: הפיטי של אזרבייג׳ן, והגרסאות האשוריות והארמניות שמתבשלות עם בקר.
הטקס הוא חצי מהעניין. יוצקים את הציר לקערה, קורעים לתוכו לחם שטוח ונותנים לו לספוג, וזה נקרא תיליט. אחר כך כותשים את הבשר, החומוס, השעועית ותפוחי האדמה למחית גסה שנקראת גושת כובידה, בשר כתוש, ואוכלים אותה עם בצל חי, עשבים טריים, ירקות כבושים ועוד לחם. גם יהודי איראן בישלו אבגושט, עם טלה או בקר כשר.
מה מייחד את דיזי
אבגושט הוא שתי מנות מסיר אחד. הציר צלול יחסית, צהוב מכורכום וחמצמץ מהלימון הפרסי, והוא נועד ללחם. המחית סמיכה, שומנית ועמוקה, והיא נועדה לבצל החי ולעשבים שחותכים אותה. הלימון הפרסי המיובש הוא החתימה: חמיצות מעושנת ומעט מרירה שאין לשום לימון טרי. והכתישה ביד, לא בבלנדר, היא מה שנותן למחית מרקם של בשר ולא של דבק.
